אב נפטר האם הילדים זכאים להמשך דיור ציבורי?
*ההגנה טענה כי סיפור חייה של מ', מחייב את חברת עמידר להכירה כזכאית לדיור ציבורי.
מ', בת להורים גרושים, העבירה את שנות ילדותה בין פנימיות עקב אלימות אביה כלפיה והיותו מכור לסמים.
בנוסף מ' הוכרה כאפוטרופסית לאחיה הקטן עקב אי כשירות הוריה.
במהלך חייה הבוגרים המשיכה לסבול מאלימות אביה שאף גירש אותה מהבית כי נכנסה להריון. מצבה הרפואי של מ', נכה בשיעור של 65%, לא איפשר לה לעבוד ולכלכל את עצמה ולכן נאלצה להמשיך לגור עם אביה לסירוגין.
מחפש עורך דין מקרקעין בבאר שבע?
בשנת 2010 ליוותה את אביה בתהליך הגמילה מסמים ועברה להתגורר עימו בקביעות ולסעוד אותו. טענות התביעה הופרכו, השופטת פסקה לטובת הנתבעת
במהלך 2011, כאמור נפטר האב ומ' ביקשה להמשיך להתגורר בדירה היות והיא זכאית לדיור ציבורי עפ"י החוק. חברת עמידר סירבה לבקשתה כי עפ"י החוק היבש "דייר ממשיך" הוא דייר שגר לפחות 3 שנים רצופות בדירה, ומ' גרה בו לסירוגין. עוד טענו בתביעה כי אביה של מ' כלל לא היה מסוכן ואלים, ואין זה הבסיס לנסיבות חייה של הנתבעת. בנוסף ציינו בתביעה כי ועדת הערר העליונה של החברה דחתה את תביעתה של מ' להישאר בדירה.
כב' השופטת איילה דגן שדנה בתיק פסקה לטובת מ' ולא חסכה בביקורת מהתביעה. השופטת קבעה כי הטענה כי אביה של מ' אינו מסוכן "מקוממת" היות והחברה עצמה טענה בכמה וכמה דו"חות כי מדובר באדם אלים.
השופטת אף מתחה ביקורת על ועדת הערר של חברת עמידר שלדבריה "לא פעלה בתום לב" מכיוון שבוועדה יושבים אותם האנשים שדחו את תביעתה של מ' לראשונה. מסיבות אלו והתחשבות בנסיבות חייה הקשות, פסקה השופטת כי מ' יכולה להמשיך להתגורר בדירת אביה.
