לעומת זאת כשלא ניתן להגיע להסכמות ותהום פעורה בין הצדדים ומחייבת הגשת תביעת גירושין והכרוך בה (תביעת פירוק שיתוף, מזונות, משמורת) הדבר כרוך במאבקים מתישים שיכולים לקחת מספר שנים בהן ההוצאות הן יקרות מאוד.
 
תביעת גירושין המגיעה לבית משפט גובה מהזוג הוצאות משפטיות רבות בהם אגרות בתי משפט, שכר עורך דין משפחה ותשלום ההוצאות המשפטיות מהצד שהפסיד לצד שניצח במשפט. ניהול המשפט מעייף ומתיש והסחבת יכולה להימשך ולהימשך מבלי שנראה קצה של אור בסוף המנהרה.
 
רצוי להיפרד כחברים, להגיע להסכמות בדבר מזונות האישה והילדים, לגבי משמורת הילדים ובדבר הרכוש המשותף. במקרה הזה לא תהיינה לבני הזוג הפתעות לא נעימות מאחר והם יודעים מראש מה צופן העתיד ומה הולך לקרות, מה שמשרה עליהם בטחון ושקט נפשי. בנוסף לכך, לא צריך להגיע לפשרות כואבות או גם לעשות דברים מתוך לחץ וכעס אלא מחליטים ומסכמים מראש על דברים וזה מה שיהיה. תביעה בבית משפט לעומת זאת נתקלים בחוסר וודאות. אף צד לא יודע כיצד יפסוק השופט והאם השופט יקבל את טיעוניו או לא, מה שמביא למתח רב.
 
בדרך כלל בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה נוטים לקבל את ההסכם בתנאי שאינו פוגע באף צד ובתנאי שתנאיו של ההסכם סבירים והוגנים כלפי שני הצדדים וכלפי הילדים. 
בני הזוג חופשיים לקבוע ולהחליט דברים לפי שיקול דעתם ובהסכמה הדדית לעומת זאת אם יגיעו לבית המשפט יילקח מהם החופש להחליט וההחלטה תינתן בידי שופט שיפסוק לפי שיקול דעתו.
 
אין ספק שרצוי להתגרש בדרך הטובה תוך הסכמה הדדית ותוך זמן קצר בהרבה ולחסוך מכל הצדדים את עוגמת הנפש וההוצאות המרובות הנגררות מהסחבת המשפטית.